fbpx

סאונה יבשה

“בכל מקום בו נפגשים שלושה פינים או יותר,
תוקם סאונה תוך שלושה שבועות”, מצהיר פתגם פיני פופולרי.

“אין טעם לחיים ללא סאונה”, מכריז פתגם אחר.

בכל בית פיני, בכפרים ובערים, יש סאונה ולמעשה, לפי המסורת, בונים את הסאונה תחילה, ורק לאחר מכן מוסיפים את חדרי הבית האחרים. שירותי סאונה אפשר לקבל גם בכל מועדוני הספורט והבריאות בפינלנד ובמלונות. גם מוסדות כבתי כלא, בסיסים צבאיים ומשרדיהן של חברות גדולות, כוללים שירות כזה.

טקס תרבותי

קיימים בפינלנד כמה סוגי סאונה. שני הסוגים העיקריים הם סאונת העשן, הנקראת בפינית סאווסאונה (SAVUSAUNA) והסאונה הרגילה. סאונת העשן היא למעשה הסאונה העתיקה ביותר, ונחשבת לסאונה המקורית. סאונה זו, ששימשה את הפינים כבר לפני מאות שנים, ממוקמת בחדר בנוי עץ, נטול ארובה (כדי למנוע מהעשן לצאת), שבאחת מפינותיו נבנתה הגבהה מאבן, עליה מניחים עצים ומבעירים אותם במשך שבע שעות. מדי פעם נכנסים פנימה ומחדשים את מלאי העצים. חשוב להקפיד שהדלת תהיה סגורה, כדי שהעשן ימלא את החדר. כאשר מגיעה הטמפרטורה בחדר ל־70 עד 100 מעלות צלזיוס, פותחים את הדלת, כדי לסלק את העשן, והסאונה מוכנה לשימוש. החום מפוזר בסאונות אלה בצורה שווה בכל פינות החדר, והוא נעים מאוד לגוף. הבעיה היא, שהחדר מדיף ריח חזק של עשן, וצבעם של הקירות והדלת שחור, כלאחר שריפה. כיום קיימות בפינלנד רק כ־5,000 סאונות כאלה.

הפינים מכבדים עדיין את המנהג העתיק של רחצה מעורבת של גברים ונשים.
העירום במהלך השהות בסאונה ובמהלך הרחצה לאחריה, טבעי, צנוע וחסר מימד אירוטי

גם הסאונה הסטנדרטית ממוקמת בחדר מעץ, אלא שבמקום עשן, מחממות את החדר אבנים, המונחות על ארגז חימום, שאליו מחוברת ארובה, המנקזת את העשן. יש שתי דרכים לחמם את האבנים: הבערת עצים בתוך ארגז החימום וחיבור הארגז לרשת החשמל. הבערת עצים היא דרך החימום הטובה יותר, אך היא ניתנת לביצוע רק בבתי הקיץ. בבתים הפרטיים ובדירות מחממים את האבנים בחשמל. תהליך ההסקה בשתי השיטות אורך בין שעה אחת לשלוש. ומי שבכל זאת רוצה לחוש שהוא נמצא בסאונה המקורית, רוכש לו תמציות של זפת, דבש, ושמן אקליפטוסים בחנות לצרכי סאונה בהלסינקי (SAUNA SHOP). את התערובת הזו הוא מערבב במים ומטיל אותה על אבני הסאונה הרותחות. הריח המתפשט בחדר, דומה לריח העולה בסאונת העשן.

 

עירום טבעי

לתוך הסאונה, כל סאונה, נכנסים עירומים. העירום הוא מרכיב חשוב בטקס, ויוצר שוויון מלא בין הנוכחים. הפינים מכבדים עדיין את המנהג העתיק של רחצה מעורבת של גברים ונשים. העירום, במהלך השהות בסאונה ובמהלך הרחצה לאחריה, טבעי, צנוע וחסר מימד אירוטי. כאשר הסאונה נמצאת מחוץ לעיר, ליד אגם או נהר, נהוג להסתובב גם בחוץ בעירום.מחוץ לפינלנד, שם מפרסמים סאונות בתמונות של נערות בבקיני, או נשים מכוסות במגבת, ויוצרים בכך הקשרים אירוטיים, טועים בהבנת משמעות הטקס. פרסומאי פיני לא יעלה על דעתו לפרסם סאונה בדרך זו. כאן, הסאונה אינה נתפסת כלל כקשורה למין.

לאורך קירות חדר הסאונה ניצבים ספסלי עץ, עליהם מתיישבים הרוחצים. על אחד הספסלים עומד דלי מים. בעזרת מצקת שופכים הרוחצים מים על אבני התנור החמות, ההופכים תוך שניות אחדות, לאדים חמים. האדים החמים, הממלאים את החדר, מעלים את כמות הלחות באוויר וגורמים להזעה. כאשר עולה הכמות של האדים נוהגים הפינים להכות את גופם בעדינות בוואסטה (Vasta), אגודת ענפי עץ מכוסים בעלים, הנאספים ביוני, בתחילת הקיץ, כשהם עוד צעירים, רכים ולחים. פעולה זו ממריצה את ההזעה ואת זרימת הדם וגורמת לתחושת רטט נעימה.

מדי פעם יוצאים הרוחצים מן החדר ושוטפים את גופם במים, כדי להצטנן. לאחר מכן הם חוזרים לתא הסאונה. הסאונה המסורתית ממוקמת מחוץ לבית, ליד מקור מים כנהר או אגם. הדבר אפשרי כיום רק בכפרים ובבתי קיץ. פינים, המתגוררים בדירות בערים, חייבים להסתפק במקלחת. השהייה בסאונה, כולל השטיפות התכופות, נמשכת בין 20 דקות לכמה שעות. עם סיום הטקס נוהגים הרוחצים לשבת ולהירגע, תוך כדי לגימת בירה.

 

חווייה רוחנית

עבור הפיני הרחצה בסאונה היא חוויה רוחנית. הסאונה קשורה להרמוניה, המתגלה בטבע. כמו לסאונה, גם לטבע מקום חשוב בתרבות הפינית. שלושת היסודות המשותפים לטבע ולסאונה הם עץ, אבנים ומים. 

“לאחר שהייה בת עשרים דקות בסאונה, התנסיתי לראשונה במנהג פיני מקובל: קפיצה למים קפואים, שמטרתה,
כך הבהירו לי מארחי, להתרענן מהחום. מיד עם הקפיצה למים חשתי שגופי הופך לסלע ועורי פוקע כמעט.”

כדאי להתכונן בקפידה לשהות בסאונה. הפינים טוענים, שמי שממהר להיכנס לסאונה מוסקת, מאבד חלק חשוב מן החוויה. טקס ההסקה, בעיקר כאשר הסאונה מובערת בעזרת עצים, והכניסה ההדרגתית לחדר, מכפילים את אפקט הרגיעה. אסור להביט בשעון בזמן השהות בסאונה, משום שלפי התפיסה המקובלת הכניסה לתוך החדר, פירושה כניסה לעולם אחר, שבו הזמן עצר מלכת. שם מסוגל האדם להתכנס לתוך עצמו וללמוד רבות על עצמו ועל יחסיו עם בני האדם.

“בסאונה עליך להתנהג כמו בכנסייה”, אומר פתגם פיני. ובהתאם לפתגם נדרשים הנוכחים להימנע מוויכוחים, לדבר בשקט ולנוע במתינות ולא באגרסיביות.

מחקר פסיכולוגי, שנערך בפינלנד, מצביע על כך שהסאונה מגבירה את הקשר בין אדם לעצמו. בצאתו ממנה חש האדם רענן יותר ומוכן להאבק בבעיות היומיום. לפי מחקרים אלה חום הסאונה משרה על האדם הרגשת ביטחון וסיפוק עצמי. מרפאים פינים מסורתיים מטפלים בלקוחותיהם בסאונה, ואין פלא שהפינים טוענים שכאן, בחום הזה, הם נולדים מחדש. לדבריהם, רק כך יכול האדם להיפטר מלחץ ומדיכאון כבמטה קסם.

הפינים משוכנעים שהסאונה מועילה לא רק לנפש אלא גם לגוף. תהליך ההזעה פותח את כל נקבוביות הגוף, והלכלוך נפלט החוצה. הסאונה, הם מאמינים, מחדשת את הגוף באופן פיזי ומנטלי.

מחקר אוסטרלי מצא, שחשיפת נשים הרות לחום הסאונה עלולה להזיק לעובר, ולגרום לו כילד לקשיי למידה. לטענת הפינים מערכת החינוך שלהם מוכיחה כי אין שחר לטענה זו.

 

מלידה ועד מוות

אבותיהם הקדומים של הפינים הסיקו עצים בתוך בורות, כדי שהחום והעשן יכסו את גופם בזיעה. באפוס הפיני קאלוואלה (KALEVALA), המכיל אגדות על דברי הימים של פינלנד, מוזכרת הסאונה ב־13 מתוך חמישים השירים. גילויים ארכיאולוגיים מוכיחים כי לתרבות הסאונה יש שורשים עמוקים. לפי ממצאים אלה גם לאזרחים העניים בקהילה היה חדר שיועד לסאונה, אך היו לו גם שימושים אחרים, כמו למשל ייבוש הלתת, ששימשה להכנת הבירה.

הנשים העדיפו ללדת בסאונה, משום שהעשן והחום ניקו את האוויר מחיידקים. הסאונה חוממה לטמפרטורה הרצויה לרך הנולד, ומים חמים לשטיפתו נמצאו בשפע. נשים פיניות לא יולדות כיום בסאונה, אך הקשר הרוחני בין הסאונה לבין לידה, עדיין חי בתרבות הפינית.

על פי המסורת, הסאונה הייתה חלק בלתי נפרד מטקסי הנישואין. לפני החתונה, כדי לטהר עצמה, בילתה הכלה עם ידידותיה בסאונה של אביה. ביקור נוסף בסאונה ערכה הכלה, הפעם עם החתן, ממש לפני הטקס. במהלך השהייה בסאונה נהגו השניים להכות זה את זה בעדינות בוואסטה, תוך החלפת צרורות העלים  ביניהם. על פי האמונה טקס זה מבטיח הרמוניה בחיי הנישואין.

החיים גם הסתיימו בסאונה. אדם שגסס גרר עצמו אליה, כדי למות בה. את גופות המתים נהגו לשטוף בסאונה, כשהוואסטה הונחה מתחת לראש המת, לאחר שהונח בארון.

עד היום מנסים הפינים לשמר חלק מן המסורות האלה. “אגודת הסאונה הפינית” שמה לה למטרה לפעול למען שימור זה. בבעלות האגודה שתי סאונות עשן ושתי סאונות רגילות, העומדות לרשות החברים. כמו כן מקיימת האגודה הרצאות בנושאים שונים, הקשורים לסאונה, ומארגנת כנסים ופעילויות.

כשפניתי, במסגרת כתיבת מאמר זה, לאגודה, הוזמנתי לבלות יום שלם במתקניה. זו הייתה הפעם הראשונה בה ביליתי בסאונת עשן, והחוויה הייתה ממכרת. ריח העץ השרוף היה טרי, רענן ונעים. לאחר שהייה בת עשרים דקות בחדר, התנסיתי לראשונה במנהג פיני מקובל: קפיצה למים קפואים, שמטרתה, כך הבהירו לי מארחי, להתרענן מהחום. הסאונה בנויה על שפת הים, ומאחר שטמפרטורת המים מתחת לאפס, מפעילה האגודה מדחס, השומר על חום מים קבוע ברדיוס של שניים עד שלושה מטרים. גם ברדיוס זה קשה לומר שהמים חמים. מיד עם הקפיצה למים חשתי שגופי הופך לסלע ועורי פוקע כמעט. לאחר כמה דקות מנוחה בחוץ, בקור של מינוס חמש מעלות, שבתי לסאונה. הסיבוב הזה חזר על עצמו כמה פעמים. כך במשך שלוש שעות של הנאה צרופה.

מאחר שטמפרטורת המים מתחת לאפס, מפעילה אגודת הסאונה הפינית מדחס,
השומר על חום מים קבוע ברדיוס של שניים עד שלושה מטרים

מפגש חברתי

הפינים גאים מאוד בעובדה שהסאונה בארצם אינה סמל למעמד חברתי. זהו טקס המקובל על בני כל השכבות. במקומות עבודה מתנהלים ערבי סאונה, במסגרת שיפור יחסי הצוות. נשיא פינלנד לשעבר, או הו קוקונן, נהג לשוחח עם אורחי המדינה ועם פוליטיקאים בכירים על ספסלי הסאונה הנשיאותית שלו.

המסגרת החשובה והמקובלת ביותר לבילוי בסאונה היא המסגרת המשפחתית. כל בני המשפחה מתאספים בחדר, ללא הגבלת גיל, מתינוק ועד זקן, נשים וגברים יחדיו. זהו חלק בלתי נפרד מחיי המשפחה. ההורים מעודדים את ילדיהם לעמוד בחום האדים כבר מגיל צעיר. גם כשגדלים הילדים, ומגיעים לגיל בגרות, הם עדיין מבלים עם הוריהם בסאונה.

במהלך הקיץ עוברת משפחה פינית ממוצעת להתגורר בבית הקיץ שלה, הממוקם, בדרך כלל, ביער, לרוב על גדות אגם. ההתנתקות מהעיר, לכל חודשי הקיץ, פירושה גם בילוי יומיומי בסאונה המשפחתית.

באמצע הקיץ ובערב האחד במאי (VAPPU) נוהגים לערוך בפינלנד מסיבות סאונה. מסיבות אלה מתקיימות בבתי קיץ פרטיים, והמוזמנים הם חבריהם הקרובים והמאושרים של הבעלים. בדרך כלל משתתפים במסיבות אלה בין עשרה ל־30 מוזמנים, ועיקר הפעילות, הכוללת שהייה בסאונה ורחצה באגם, מתנהלת בעירום.

למסיבת הסאונה הראשונה בה השתתפתי, הזמין אותי חברי קלאוס, העורך מסיבות כאלה מדי שנה. היה זה הראשון במאי, ובביתו של קלאוס התאספו כ־15 אורחים, גברים ונשים, שגילם נע בין 25 ל־30. כיאה למסיבה, התחיל הערב בשתיית משקאות חריפים ובאכילה.
הפינים נפתחים מאוד לאחר כמה כוסות אלכוהול והשיחה קלחה. לאחר שלוש שעות מצאנו את עצמנו בסאונה. בהיעדרו של אגם קרוב, התרעננו מחום האדים בריצה סביב הבניין, כשאנו עירומים. מיד עם סיום הריצה חזרנו שוב לחדר הסאונה וחוזר חלילה. על תרגולת זו חזרנו כולנו כמה פעמים. מסיבות אלה מסתיימות בדרך כלל בריקודים, ורק לאחר מכן פורשים כולם למיטות.

את אשתי היכרתי במסיבת הסאונה השנייה אליה הוזמנתי. אז גם למדתי שבבית הוריה, השוכן על גדות האגם, ניצבת סאונה עתיקה בחצר האחורית. במסיבה זו, שהייתה על חופו של אגם אחר, נכלל גם שיט בסירת מירוץ ורחצה באגם בליל ירח מלא. כיוון שלא היכרתי עדיין את התרבות הפינית, אני זוכר היטב עד כמה התרשמתי מהטבעיות בה התייחסו כולם לעירום.”הפינים הללו!” אמר פעם פסיקיבי, ששימש כנשיא פינלנד, “פעם הם התגוררו על פני מחצית שטחה של רוסיה. האם הם הקימו שם מדינה? לא!!! מיד כשהתעוררה בעיה, חצו את הים לפינלנד, איתרו חורשת עצים מתאימה ובנו סאונה”.

למידע נוסף והזמנת המוצר השאירו פרטים